<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער הראשון</h1>
<h2>דף ו:</h2>
מצינו מי שדורש את וכאשר לא דרשינן את אמר הא מני כדתניא (ב"ק מ"א ע"ב) שמעון העמסוני ואמרי ליה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא וכו'.
מצינו שדורש הפסוקים שדומים זה לזה, והיכא דלא אשכחן למדרש דכוותיה מכל מקום לא שביק דרשא דאידך קראי, פרקא קמא דבכורות (ו' ע"ב) גמל גמל להכי הוא דאתא, כל היכא דאיכא למידרש דרשינן.
<h2>דף ט:</h2>
מצינו במקרא איידי כמו שמצינו במשנה או בברייתא פרק החובל (ב"ק פ"ד ע"א) רגל ברגל למה לי, איידי דכתב יד ביד כתב נמי רגל ברגל, וכן בפ"ק דבכורות (ט' ע"ב) דקאמר בשלמא לרבי יהודה [היינו דכתיב] צאנך ושורך אטו צאנך, וכן בפרק החובל (ב"ק פ"ח ע"א) איידי דכתב רחמנא לא יומתו אבות על בנים כתב נמי ובנים לא יומתו על אבות.
<h2>דף מג.</h2>
כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה, פ"ק דמנחות (י' ע"א) בגמרא שמאלית.
<h2>דף מד:</h2>
גורעין ומוסיפין ודורשין, יש מקומות דאמרינן הכי ויש מקומות דלא אמרינן הכי, אותה שבתחלת תיבה משימין אותה באיזה מקום שיהיה, כמו מרוח אשך דדרשינן מראו חשך, ח' של מרוח וא' של אשך אנו משנין אותן ממקומן, ושאר אותיות כמו שאתה מבין, אבל וחמישיתו יוסף עליו לא דרשינן חמישיות למשקל ו' אחרונה של חמישיתו ויהבינן ליה בין יו"ד לתי"ו והוה ליה חמישיות, וכן וא"ו דולטוטפת אנו מטילין בין פ"א לתי"ו מפני שהיא בתחלת תיבה.
<h2>דף מה.</h2>
פעמים מביא לשון מקרא מפני הצחות ואין זה לשון משנה, כי הא דפ"ב דפאה (מ"ב) וכל ההרים אשר במעדר יעדרון (ישעיה ז' כ"ה).
<h2>דף מט.</h2>
שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, ומוקמינן להו אדינייהו ולא ילפינן משני כתובים, אבל אינו ר"ל דילפינן להיפך, וכן משמע לפירש"י סוף פ' ב"ש בזבחים (מ"ו ע"א) גבי, משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובים הבאים כאחד וכו' ודוק ותשכח ושני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ר"ל אפילו בג"ש, כדמשמע פרק איזהו מקומן (נ"ד ע"א), אמר אביי למה לי דכתב רחמנא סביב בעולה סביב בחטאת הוו להו שני כתובים הבאים כאחד כו', אע"ג דיש ללמוד בג"ש זריקה זריקה מעולה ואיכא מ"ד מלמדין פרק יש בכור לנחלה (בכורות מ"ט ע"א), מאי טעמייהו דרבנן גמרינן חדש חדש ממדבר עד ורבי עקיבא מספקא ליה, מדאיצטריך למכתב ומעלה גבי ערכין ולא גמרינן ממדבר הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין, או דילמא כי אין מלמדין לעלמא אבל לגופייהו מלמדין משום הכי מספקא ליה, אבל שלשה כתובים הבאים כאחד לכ"ע אין מלמדין באים כאחד, דיכילנא למימר וליגמר זה מזה וליכא פירכא. ולי אני הקטן נראה טעמא דמ"ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדים משום דס"ל דאיכא למימר מילתא דאתיא בבנין אב טרח וכתב לה קרא, כמו שאנו אומרים בריש קידושין (ד' ע"א) גבי ק"ו מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא וכן בבנין אב או בהיקש כדאיתא פ' איזהו מקומן (מ"ט ע"ב) דאמרינן ניחא ליה דכתביה בגופיה מדאקיש ליה אקושי, ולמאן דאמר אין מלמדין לית ליה הך סברא רק בק"ו לבד, דלא חשיב כמו שני כתובים מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, אבל בג"ש לא אמרינן הכי כדמוכח שמעתתא התם וע"ש ותמצא נמצא דאמרינן מילתא דאתיא בק"ו או בבנין אב או בהיקש טרח וכתב לה קרא, אבל בג"ש לא אמרינן הכי, ונראה הטעם דבכל אלה ליכא יתורא דקרא, לבד ג"ש דאיכא הפנאה לכל הפחות מצד אחד דאי לאו הכי משיבין, וניחא אפילו אי אמרינן היקש עדיף מג"ש למבין.
